מתוך מכתב שנשלח למערכת 'ידיעות תקשורת' בירושלים

הכתבה המרתקת של יריב נופך על רחוב מסריק החזירה אותי, כמו רבים מחברי, אל מחוז ילדותנו, אל עבר כמעט נשכח, אל דמויות מפוארות ואל חוויות בלתי נשכחות.
מתוך הקפדה על פרטים ויכולת הבנה ותיאור בלתי נשכחים הוביל אותנו נופך במנהרת הזמן לרחוב שבו מתגוררים כיום מורל'ה בראון וספי אלון, לרחוב הסמוך למסילה שבו היינו מחליפים ספרים בספריית הפועלים אצל דפנאי המיתולוגי ואצל מחליפו, איש הימין אהרון פאפו, שהמליץ לנו על חסמב"ה. בדרך חלפנו על פני צריף השומר הצעיר, שם ראינו מבעד לצוהר את במאי הטלוויזיה נסים מוסקונה, כי להיכנס לא נכנסנו – אנו היינו הימנים הבודדים, אז החירותניקים לעתיד, במושבה הגרמנית.
יענקל'ה אייזנמן לא היה אז הצלם המפורסם, אז הוא היה שוער הכדורגל במגרש שמעבר לרחוב, בדרבים שהתקיימו בין רחוב המליץ והילדסהיימר לרחוב מסריק. אנו ניסינו להבקיע מולו, והשוער שלנו, תת-ניצב במיל' נתן קרמרסקי הגן על שערנו מול היכולת המופלאה של שמוליק אייזנמן ז"ל (אחיו של יענקל'ה) שנפל בתעלת סואץ, מול אילן שילה שחששנו מעוצמת בעיטותיו בשמאל, ומול מיקי גל-הפנר ז"ל, שנספה באסון דקר.
זו היתה המושבה הגרמנית של פעם, שבה שיחקנו כדורגל וסטנגה, שבה היינו קופצים בימי שישי לסמדר לצפות בשני סרטים (תמיד אחד מהם מערבון) ב-52.5 אגורות, שתפיד הופסקו באמצע כי הסליל נקרע והיינו מפנים אצבע מאשימה כלפי צ'צ'יק, בעל הקולנוע.
זו היתה שכונתו של דן בן אמוץ, בצריף מאחורי הכרמלי, שבה שיחקנו כדורסל במרפסת של זאביק בילסקי שהפך לראש העיר רעננה. מתחת לדירתו של בילסקי התגוררה דפנה טנן, יפהפייה נדירה, שעזבה לצרפת אך עד היום מוזכרת בזכות יופיה ואישיותה.
זו היתה המושבה הגרמנית, מורכבת מעולים חדשים מכל הגלויות, רובם הצטרפו למפא"י, כמעט כולם אוהדי הפועל, שכן המגרש בקטמון היה בסמוך. רק שלושה חירותניקים היו בשכונה: אבי – אברהם גוטסמן ז"ל, משפחת נתנזון ומשפחת יעקובוביץ', והתמודדנו שבת אחר שבת עם עשרות אוהדי הפועל שקבוצתם שיחקה בלאומית ואנו הבית"רים, לדאבוננו, בליגה הארצית.
המושבה ממשיכה להיות מרתקת, אם כי אופיה השתנה וכיום רק מעטים מכירים בה איש את רעהו.
דב (דובי) בראל

פורסם בקטגוריה מכתב למערכת ידיעות תקשורת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.